שפק נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

על התובעת לשאת בנטל ההוכחה של האמור בתביעתה, ולאחר שמיעתם של הצדדים ועיון בכתובים באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידיה לעשות כן. מפתח במחלוקת העובדתית מצוי בכך שתאונת-הפח, נושא התובענה, אירעה בתאריך 16.4.2007, היינו לפני למעלה משש שנים. ענין זה משליך על היכולת להעריך היום את גרסתה של התובעת, כפי שהועלתה מזיכרונה. על אף, שתביעתה לא התיישנה, לא מצאתי בפי התובעת הסבר מניח את הדעת לעיכוב כה ממושך, על הקושי הראיתי שהוא גורר עמו ומונח, כמו מאליו, לפתחו של המבקש להוציא מחברו.

כל אחד מהנהגים המעורבים טען בפנַי, כי האחר נסע באור אדום ונכנס לצומת לא פנוי. התובעת לא הציגה, לא בכתב-התביעה ולא באולם הדיונים, כל ראיה בדבר מהות הפגיעה שנגרמה למכוניתה. נתבע 2, לעומתה, הציג תמונה של מכוניתו וממנה עולה כי היא ניזוקה בחלקה הקדמי מימין – ענין המתיישב עם גרסתו כי התובעת היא שפגעה בו, במהירות גבוהה, בעוד שהוא אך החל בנסיעה לאחר התחלפותו של האור ברמזור לירוק. גרסתו נתמכה בעדותה של בתו, שנסעה עמו במועד האירוע, בעוד שהתובעת לא הביאה לעדות איש, על אף שלדבריה היו עדים לתאונה (פרוטוקול, בעמ' 2, ש' 4-3). לפי הודעה שגבתה המשטרה מעדת ראייה בשם קרן שיין – שהוצגה לבית-המשפט בידי הנתבעים ואותה ראיתי מקום לקבל בהליך זה של תביעה קטנה על אף שלא הוגשה באמצעות עורכה והעדה לא נחקרה אודותיה – היה אור אדום ברמזור שבמעבר החצייה, מה שמעיד לגרסתה על אור ירוק ברמזור, שבכיוון נסיעתה של מכונית הנתבע.

גם לשיעורם של מרכיבי הנזק לא הוצגה אסמכתא הולמת. אפילו נמצא היה הנתבע אחראי לתאונה, מפני מה עליו לשאת בסכום שנגרע מן הכיסוי הביטוחי עקב העובדה כי המכונית לא הייתה חדשה לחלוטין אלא הספיקה לנסוע מאז רכישתה ועד למועד התאונה, שבה נגרם לה אובדן מוחלט? לבית-המשפט לא הוצגה קבלה, ולו יחידה, להוצאות נסיעה במונית, שלפי התובעת נגרמו לה ושיעורן הנטען הוא לא פחות מאלף שקלים. ומהן אותן הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לתובעת, המצדיקות שיפויה באלף שקלים נוספים? גם דבר זה לא הוסבר.

סיכומו של דבר – התובעת לא הוכיחה במידה הדרושה בהליך אזרחי את תביעתה. אין לי אלא לדחות את התביעה, ולחייב את התובעת לשלם לכל אחד מן הנתבעים, בתוך 30 ימים, הוצאות בסך 150 ש"ח.

המזכירות תמציא העתקיו של פסק-דין זה לכל אחד מן הצדדים, ללא דיחוי. לכל צד עומדת זכותו לפנות בתוך 15 ימים (פגרת בתי-המשפט אינה במנין) לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: